החלטה בתיק רע"ב 4042/10

           לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בפתח-תקוה, בעתירת אסיר 7680-03-10 מיום 11.4.2010 (השופט טל), על פיה אושרה החלטת הממונה על עבודות השירות, כי המבקש ירצה את יתרת תקופת עבודות השירות בת 105 ימים במאסר.

בית משפט קמא

1.        המבקש נידון ביום 4.12.07 לשישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות לאחר שהורשע בתיק פלילי 4/06 (בית משפט השלום ראשל"צ) בעבירות של פריצה, גניבה והחזקת סכין.

2.        המבקש אמור היה להתחיל בביצוע עבודות השירות ביום 17.12.07, אך התייצב רק כעבור יומיים בטענה שהיה חולה, ומבלי שהודיע על אי התייצבותו. הוא שובץ לעבודה בבית יהדות בוכרה בתל אביב, וביום 13.03.08 נעצר כחשוד בביצוע פריצה לדירה שארעה, על פי החשד, במהלך שעות עבודתו. בשל אופי העבודה במקום לא יכלו מעבידיו לערוב לנוכחותו במקום העבודה, והוא שובץ לעבודה במוסד פתחון לב בראשון לציון - שם לא עבד כהלכה, עד כי מעבידו ביקש להעבירו למקום עבודה אחר עקב חוסר תפקוד. המבקש הועבר לעבודה במשתלה בתל אביב, אך טען כי מקום עבודה זה רחוק מביתו. המפקחת על עבודות השירות השיבה כי כאשר יתפנה מקום עבודה קרוב יותר לביתו, יועבר אליו.

3.        בתאריך 31.3.08 אושפז המבקש בבית החולים לאחר שנדקר בגבו במהלך קטטה, הוא נמצא בלתי כשיר לעבודה על ידי הוועדה הרפואית, ועל כן לא שב מאז לביצוע עבודות השירות.

4.        בתאריך 25.5.09 הוגש נגד המבקש כתב אישום לבית משפט השלום בראשון לציון, בגין עבירות של כניסה למקום מגורים לביצוע עבירה, גרימת נזק לרכוש בזדון, וקשירת קשר לביצוע פשע שביצע יחד עם אחרים בתאריך 21.5.09. הוא שוחרר ממעצרו בתנאי מעצר בית מלא ביום 28.7.09.

5.        ביום 09.11.09 זומן המבקש לוועדה הרפואית ועניינו נדחה על מנת שיציג מסמכים רפואיים באשר למצבו הרפואי בעקבות פציעתו.

6.        בתאריך 30.12.09, מסר ב"כ המבקש לרכזת על עבודות השירות כי המבקש שהה במעצר בית מלא מעל חודשיים וכי כשבוע קודם לכן, ב-22.12.09 הורשע בעבירות בעטיין היה עצור במעצר האמור לעיל. ביום 14.1.10 נידון המבקש ל-16 חודשי מאסר בפועל, מבלי שבית המשפט התייחס לשאלת ריצויה בפועל של יתרת תקופת עבודות השירות. כמו כן נקבע כי יופעל עונש מאסר על תנאי בן 8 חודשים שנגזר על המבקש בתיק פלילי 4/06, כאשר את המאסרים ירצה במצטבר.

7.        בתאריך 01.02.10, נערך לעותר שימוע, בו המליץ הממונה על עבודות השירות על הפסקה מנהלית של עבודות השירות. נציב שירות בתי הסוהר קיבל המלצתו, וביום 24.02.10 החליט על הפסקה מנהלית של עבודות השירות  של המבקש.

8.        ב"כ המבקש טען בעתירה שהוגשה ביום 4.3.2010, כי המבקש כבר ריצה כמעט מחצית מתקופת עבודות השירות עד שנפצע בגבו מדקירת סכין, לאחר הפציעה עבר עשרות טיפולים ולאחר מס' חודשים, כאשר נציב בתי הסוהר הסיק שהמבקש אינו מסוגל לבצע עבודות שירות, החליט להפסיק את עבודתו. הוסיף וטען ב"כ המבקש, כי הלה מסוגל לבצע עבודות שירות לא קשות מבחינה פיזית, והחלטת המשיב להפסיקן אינה כדין משום שפציעה והיעדר כושר עבודה אינן הפרת תנאי מתנאי עבודות השירות. המבקש כפר בטענה כי תפקודו לא היה חיובי עת עבד. המבקש טען כי היה מקום להתיר לו לסיים את ריצוי עבודות השירות עם תום מאסרו. לפיכך, עתר המבקש לביטול הפסקת עבודות השירות, ולחילופין, ביקש להורות כי הוא ירצה את יתרת 105 ימי עבודות השירות בחופף לעונש המאסר בפועל בן שנתיים, אותו ריצה עת הגיש העתירה, ועודנו מרצה.

9.        ב"כ המשיב התנגד לקבלת העתירה, תוך שסמך התנגדותו על העובדה שהמבקש מרצה שנתיים מאסר בפועל, לאחר שהיה עצור במעצר בית מלא במשך כחודשיים עד שנאסר, ומבלי צורך להתייחס להשפעת מצבו הרפואי של המבקש ותפקודו במהלך עבודתו על הפסקת עבודות השירות.

10.      בית המשפט לא ראה צורך להתייחס לטענות המבקש בכל הקשור להשפעת מצבו הרפואי על הפסקת עבודות השירות, ורק קבע, לאור חוות הדעת של הוועדה הרפואית בפניה התייצב המבקש, כי מוצדק היה לקבוע שהמבקש לא מסוגל לבצע את עבודות השירות. בית המשפט הדגיש כי התנהגותו של המבקש במקומות העבודה השונים בהם הוצב לא הניחה את הדעת.

11.      ביום 11.4.2010 פסק בית המשפט כי על עניינו של המבקש חלות הוראות סעיף 51י(א)(1) לחוק העונשין-התשל"ז 1977 (להלן: החוק), שעניינו הפסקה שיפוטית של עבודות שירות, ולפיו:

"הרשיע בית משפט עובד שירות בתקופת עבודתו בשל עבירה אחרת, יחולו הוראות אלה:

(1)  גזר בית המשפט עונש מאסר בשל העבירה האחרת - וקבע שהנאשם לא ישא אותו בעבודת שירות - לא תחל עבודת השירות או תופסק ביום מתן גזר הדין, לפי העניין, ועובד השירות יישא את עונשו או את יתרת עונשו, לפי העניין, בבית הסוהר מהיום האמור או מיום אחר שקבע בית המשפט; עובד השירות ישא את תקופות המאסר בזו אחר זו, זולת אם בית המשפט, שהרשיעו בשל העבירה האחרת, ציווה ששתי התקופות, כולן או מקצתן, יהיו חופפות;"

           בית משפט קמא דחה את העתירה על חלופותיה, וזאת לפי שהמבקש נידון לשנתיים מאסר בגין "עבירה אחרת" שביצע בתקופת עבודות השירות ובית המשפט שדן אותו לעונש המאסר הנ"ל לא ציווה שהתקופה הנותרת של 105 יום, שהיה על המבקש לרצות בעבודות שירות, תחפוף את עונש המאסר של שנתיים.

טענות הצדדים

12.      המבקש טוען, כי החלטת הממונה על עבודות השירות, להפקיע את העבודות ולקבוע כי ריצוי יתרת הזמן יעשה בבית הסוהר, שגויה היא. לשיטתו, לא ניתן היה לקבוע כי בגלל תקופת המאסר בגין העבירה הנוספת, ירצה גם את עבודות השירות בכלא, וזאת לאחר שעבודות השירות הופסקו בפועל, לשיטתו, בשל פציעתו. לטענתו, לא הופקעו עבודות השירות על ידי הממונה בגלל הפרת תנאי מתנאי העבודה כדרישת החוק. מכאן, שלטענתו אין מדובר בהפסקה מנהלית של עבודות השירות, ואף לא שיפוטית, מהטעם שלדבריו, לא ההרשעה קטעה את עבודות השירות, כי אם הפציעה, חודשים רבים קודם לכן.

13.      לטענת המבקש, הוא כבר לא היה עובד שירות עת ניתנה ההרשעה הנוספת. ואמנם, עת מתן ההרשעה כבר יכול היה המבקש ללכת על רגליו, ולכן, לשיטתו, צריך היה לאפשר לו לסיים את עבודות השירות.